החלטה בתיק ע"מ 2261/09

כתב האישום נגד המשיב מייחס לו עבירה של יידוי חפצים, בכך שיידה אבנים לעבר חיילי צה"ל בשלוש הזדמנויות.

אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, והמחלוקת בין הצדדים נעוצה באשר למסוכנות הנובעת מהמשיב, שהינו כבן 16. במה דברים אמורים: אף ההגנה אינה חולקת כי ברגיל היה מקום למעצר עד תום ההליכים, אולם המשיב נורה ברגלו בעקבות יידוי האבנים, הוא מתהלך כיום עם קביים ורגלו מגובסת, ועל כן, לטענת ההגנה, לא נובעת ממנו מסוכנות.

בית משפט קמא קיבל עמדה זו, וסבר כי לנוכח הפציעה מגבילת הניידות של המשיב, והיותו קטין ללא עבר פלילי, ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

התביעה הצבאית טענה כי חרף פציעתו של המשיב עדיין נובעת ממנו מסוכנות המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. התביעה טענה כי מאמרתו עולה כי התכוון ביידוי האבנים לפגוע בחיילים. לפיכך, אין לומר שמוטיבציה זו פחתה כיום, אלא שבעקבות פציעתו מידי החיילים ההיפך הוא הנכון, ועל כן יש להותיר את המשיב במעצר. התביעה הפנתה לפסיקה התומכת לטענתה, בעמדה זו.

אקדים ואומר כי לא מצאתי ממש בערר זה.

המשיב הינו קטין כבן 16, שכיום מוגבל בניידותו עקב פציעתו מירי חיילי צה"ל. ברגיל, בגין 3 מקרים של יידוי אבנים היה מקום להורות על מעצרו. אולם, נדמה כי נסיבה חדשה זו, של הפגיעה ברגל ומגבלת התנועה הנובעת ממנה, מקהה עד מאוד את המסוכנות הצפויה מהמשיב.

התביעה הפנתה לע"מ 5/01 שם הורה בית המשפט לערעורים על מעצרו של מי שנפצע מירי חיילי צה"ל לאחר שניסה לרצוח את אחד החיילים, וקבע כי במקרה זה נשקפת מסוכנות. דומני כי אין להכביר במילים על ההבדל המשמעותי בין עבירת ניסיון לרצח לבין עבירה שעניינה יידוי אבנים.

בנסיבות העניין, ולנוכח מצבו הבריאותי של המשיב, אין מקום לומר שנשקפת ממנו מסוכנות שלא ניתן לאיין בחלופת מעצר. לפיכך, היה נכון וראוי להורות על חלופת מעצר במקרה זה, כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא.

אשר על כן הערר נדחה.

ניתנה היום, 20 במאי 2009, כ"ו באייר התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: